אִילֵּין דְּבֵית אַסִּי בִּשְּׁלוּן יֶרֶק אִנְשׁוּן מְתַקְּנֵיהּ סְלַק גַּמְלִיאֵל זוּגָא וְתַקְּנֵיהּ מִן גַּוְא לָפַּסָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא פ''ד.
אין נזקקין להן לכל דבר. לא לחילוק מעשר עני ולא להא דתנן לקמן אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום וכו' שהרי מסבבין על הפתחים ומקבלין מכאו''א.
ובלחוד דלא יפחות ליה מן ארגדון שלו. ובלבד שלא יפחתו לזה העני מן הרגליות שלו כפי אשר מורגל כדדרשינן מדי מחסורו אשר יחסר לו:
גמ' אלין דבית אסי בשלון ירק אנשון מתקנתיה. שכחו מלתקנו מעשר עני ובא גמליאל זוגא ותיקן להם מתוך האלפס שבשלו ונתן לעניים. ומייתי ראיה דלפעמים אירע כך ולפיכך נאמנים על דבר מועט:
א''ר מנא מנה ארבע ליטרין. כצ''ל וכן הוא בכתובות פ''ה בהלכה י'.
הלכה: מַהוּ שֶׁיְּהֵא נֶאֱמָן לוֹמַר חִיטִּים נִיתַּן לִי וְעָשִׂיתִי אוֹתָן קֶמַח. חִטִּים נִיתַּן לִי וְעָשִׂיתִי אוֹתָן פַּת. פְּשִיטָא לֵיהּ שֶׁהוּא נֶאֱמָן. הָיוּ הַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁרוֹב בְּנֵי אָדָם מַכְנִיסוֹ לֶקֶט אֲפִילוּ כֵן אֵינוֹ נֶאֱמָן. 36a תַּנִּי רִבִּי יוּדָן אוֹמֵר מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִהְיוֹת דּוֹרְכִין אֶת הָעוֹלֵלוֹת יְהֵא עָנִי נֶאֱמָן לוֹמַר יַיִן זֶה שֶׁל עוֹלֵלוֹת הוּא. וְדִכְווָתֵיהּ מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִהְיוֹת מוֹסְקִין זֵיתֵי נִיקּוּף יְהֵא הֶעָנִי נֶאֱמָן לוֹמַר שֶׁמֶן זֶה שֶׁל זֵיתֵי נִיקּוּף הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
היה מציל. היה רוצה להציל מהמעשר עני קודם שיחלק כדי ליתן לקרובו עני:
נוטל מחצה ונותן מחצה. יש לו רשות ליטול המחצה ולהצניע בשביל קרובו העני ונותן מחצה הנשאר לשאר עניים כפי השיעור הנזכר במתני' דלעיל:
היה לו דבר מועט. מילתא באנפי נפשה היא. שאם העניים מרובין הן ואין לו ליתן לכאו''א כפי שיעור האמור שהמעשר עני שלו הוא דבר מועט לפי אותן העניים נותן את הכל לפניהם והן מחלקין ביניהן.
גמ' ר' יונה פתר מתני'. להא דקתני היה מציל נוטל מחצה פתר לה דמיירי שהיה לו מעשר עני הרבה ביותר מכשיעור לפי העניים דשכיחי שם לבוא אל הגורן דבהא הוא דהתירו להיות מציל מחצה לקרוביו העניים ונותן מחצה הנשאר ויש בה עוד כשיעור לחלק לכאו''א להעניי' אחרים כדפרישית במתני':
אבל בכשיעור. שאין לו אלא כשיעור לחלק להעניים דשכיחי בזה לא התירו להיות מציל לקרוביו אלא הוא נותן לפניהם לכל העניים:
והן מחלקין ביניהן. כלומר דניתן חלק לכאו''א כשיעור שאמרו והאי מחלקין ביניהן לאו דוקא היא אלא איידי דקתני הכי באידך מ''ד נקט נמי הכא בהאי לישנא דכשיש כשיעור מחלק הוא בעצמו לכאו''א ואגב שיטפא דלקמן היא והשתא לפי האי פתרא מתפרשא סיפא דמתני' למילתא באנפי נפשה כדפרישי' במתני':
ר' חזקיה פתר מתניתא בכשיעור. ולדידיה סיפא דמתני' היה לו דבר מועט אהיה מציל קאי וה''ק שאם בקש להציל ואע''פ שאין כאן אלא כשיעור לכל העניים דשכיחי לבא אפ''ה יש לו רשות להציל קודם שיבואו ונוטל מחצה להצניע לקרוביו ונותן מחצה להאחרים ואם שמתוך כך שנטל מחצה נעשה בהמחצה הנשאר דבר מועט שאין בו כשיעור ליתן לכאו''א הוא נותן לפניהם והן מחלקין בעצמן ביניהן דהואיל ואין יכול לקיים השיעור שאמרו חכמים אינו יכול לחלק להם אלא הן מחלקין ביניהן בשוה.
גמ' תני. בברייתא:
כולה תבלין. כולה היא עוכלא הנזכרת בכל מקום.
אמר להן אהן צרדא סמך הדא ברתא. ברתא כמו ברדא באותיות המתחלפין והן מיני עופות כדאמרי' בא''ט דף ס''ב צרדא שרי ברדא אסיר וסימנך בר מיניה וכלומר שהשיב לו להן אהן וכו' ה''ז דומה למסורת העופות שנמסר לחכמים בקבלה דוגמא לאהן צרדא שהוא סמוך ודומה להדא ברדא ואפי' כן זה מותר וזה אסור שכך קבלו חכמים וה''נ כן שכך קבלו חכמים לשיעורין אלו ואין לך לשאול מנין להם:
והוא אמר טעמין. ר' אלי היה אומר טעמים לאלו השעורין ור' חנניה היה סותר הכל:
לא בלן. כמו בהלין ולישנא קלילא היא כדרך הש''ס הזה כלומר לא באלו הדברים לסתור הטעמים אלא מיבני לבנות ולקיים אותן דאף בטעם כל דהו סגי שהרי שיעורין אלו נמסרו לחכמי' כך:
משנה: אֵין פּוֹחְתִין לָעֲנִייִם בְּגוֹרֶן מֵחֲצִי קַב חִטִּים וְקַב שְׂעוֹרִים. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר חֲצִי קַב. קַב וָחֵצִי כּוּסְמִין וְקַב גְּרוֹגְרוֹת אוֹ מְנָה דְּבֵילָה. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר פְּרָס. חֲצִי לוֹג יַיִן רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר רְבִיעִית. רְבִיעִית שֶׁמֶן רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר שְׁמִינִית. וּשְׁאָר כָּל הַפֵּירוֹת אָמַר אַבָּא שָׁאוּל כְּדֵי שֶׁיִּמְכְּרֵם וְיִקַּח בָּהֶם מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת:
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מדה זו. השיעור שאמרנו אין פוחתין לעני:
אמורה בכהנים ובלוים ובישראל. כל אחד מהם שיש לו מעשר עני לחלק בגורן לא יפחית מזה השיעור:
מתני' אין פוחתין לעניים בגורן. כשמחלקין מעשר עני בגורן אין נותנין לכל עני ועני פחות משיעור זה דכתיב ואכלו בשעריך ושבעו תן לו כדי שבעו:
גרוגרות. תאנים יבשים ולאחר שנדרסים בעיגול קרוין דבילה ושוב אין נמכרין במדה אלא במשקל להכי תני מנה ומנה הוא משקל מאה דינרין והדינר משקל ששה מעים ומשקל המעה ט''ז גרגרי שעורה בינונית:
פרס. חצי מנה והלכה כת''ק ובשאר כל הפירות כאבא שאול ולא נאמרו דברים הללו אלא למחלק מעשר עני בגורן אבל המחלק מעשר עני בתוך ביתו מחלק כפי רצונו ולא נתנו בו חכמי' שיעור והכי תנינן בתוספתא פ''ד:
כוסמין. חטה מדברית ומחמשת המינין הוא:
הלכה: תַּנִּי רוֹבַע אוֹרֶז כּוֹלָה תַּבְלִין לִיטְרָא יֶרֶק שְׁלֹשֶׁת קַבִּין חֳרוּבִין חֲצִי לוֹג יַיִן רְבִיעִית שֶׁמֶן. עֲשָׂרָה אֱגוֹזִין חֲמִשָּׁה אֲפַרְסְקִין שְׁנֵי רִימּוֹנִין וְאֶתְרוֹג אֶחָד. מַה טַעְמָא וְאָֽכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ. תֵּן לוֹ כְדֵי שׂוֹבְעוֹ. חִזְקִיָּה שְׁאַל לְאָבוֹי מְנָא אִילֵּין שֵׁיעוּרָיָא אָמַר לָהֶן אֲהֶן צְרָרָא סְמַךְ הָדָא בִּרְתָּא. רִבִּי חֲנַנְיָה הֲוָה יְתִיב קוֹמֵי רִבִּי אִלַּי וְהוּא אֲמַר טַעֲמִין וְהוּא סְתַר. אֲמַר טַעֲמִין וְהוּא סְתַר אֲמַר לֵיהּ לָא בְּלַן מִיסְתּוֹר אֶלָּא מִבְנֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
היה מציל. היה רוצה להציל מהמעשר עני קודם שיחלק כדי ליתן לקרובו עני:
נוטל מחצה ונותן מחצה. יש לו רשות ליטול המחצה ולהצניע בשביל קרובו העני ונותן מחצה הנשאר לשאר עניים כפי השיעור הנזכר במתני' דלעיל:
היה לו דבר מועט. מילתא באנפי נפשה היא. שאם העניים מרובין הן ואין לו ליתן לכאו''א כפי שיעור האמור שהמעשר עני שלו הוא דבר מועט לפי אותן העניים נותן את הכל לפניהם והן מחלקין ביניהן.
גמ' ר' יונה פתר מתני'. להא דקתני היה מציל נוטל מחצה פתר לה דמיירי שהיה לו מעשר עני הרבה ביותר מכשיעור לפי העניים דשכיחי שם לבוא אל הגורן דבהא הוא דהתירו להיות מציל מחצה לקרוביו העניים ונותן מחצה הנשאר ויש בה עוד כשיעור לחלק לכאו''א להעניי' אחרים כדפרישית במתני':
אבל בכשיעור. שאין לו אלא כשיעור לחלק להעניים דשכיחי בזה לא התירו להיות מציל לקרוביו אלא הוא נותן לפניהם לכל העניים:
והן מחלקין ביניהן. כלומר דניתן חלק לכאו''א כשיעור שאמרו והאי מחלקין ביניהן לאו דוקא היא אלא איידי דקתני הכי באידך מ''ד נקט נמי הכא בהאי לישנא דכשיש כשיעור מחלק הוא בעצמו לכאו''א ואגב שיטפא דלקמן היא והשתא לפי האי פתרא מתפרשא סיפא דמתני' למילתא באנפי נפשה כדפרישי' במתני':
ר' חזקיה פתר מתניתא בכשיעור. ולדידיה סיפא דמתני' היה לו דבר מועט אהיה מציל קאי וה''ק שאם בקש להציל ואע''פ שאין כאן אלא כשיעור לכל העניים דשכיחי לבא אפ''ה יש לו רשות להציל קודם שיבואו ונוטל מחצה להצניע לקרוביו ונותן מחצה להאחרים ואם שמתוך כך שנטל מחצה נעשה בהמחצה הנשאר דבר מועט שאין בו כשיעור ליתן לכאו''א הוא נותן לפניהם והן מחלקין בעצמן ביניהן דהואיל ואין יכול לקיים השיעור שאמרו חכמים אינו יכול לחלק להם אלא הן מחלקין ביניהן בשוה.
גמ' תני. בברייתא:
כולה תבלין. כולה היא עוכלא הנזכרת בכל מקום.
אמר להן אהן צרדא סמך הדא ברתא. ברתא כמו ברדא באותיות המתחלפין והן מיני עופות כדאמרי' בא''ט דף ס''ב צרדא שרי ברדא אסיר וסימנך בר מיניה וכלומר שהשיב לו להן אהן וכו' ה''ז דומה למסורת העופות שנמסר לחכמים בקבלה דוגמא לאהן צרדא שהוא סמוך ודומה להדא ברדא ואפי' כן זה מותר וזה אסור שכך קבלו חכמים וה''נ כן שכך קבלו חכמים לשיעורין אלו ואין לך לשאול מנין להם:
והוא אמר טעמין. ר' אלי היה אומר טעמים לאלו השעורין ור' חנניה היה סותר הכל:
לא בלן. כמו בהלין ולישנא קלילא היא כדרך הש''ס הזה כלומר לא באלו הדברים לסתור הטעמים אלא מיבני לבנות ולקיים אותן דאף בטעם כל דהו סגי שהרי שיעורין אלו נמסרו לחכמי' כך:
אָמַר רִבִּי מָנָא תַּנְיָא אַרְבַּע לִיטְרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא פ''ד.
אין נזקקין להן לכל דבר. לא לחילוק מעשר עני ולא להא דתנן לקמן אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום וכו' שהרי מסבבין על הפתחים ומקבלין מכאו''א.
ובלחוד דלא יפחות ליה מן ארגדון שלו. ובלבד שלא יפחתו לזה העני מן הרגליות שלו כפי אשר מורגל כדדרשינן מדי מחסורו אשר יחסר לו:
גמ' אלין דבית אסי בשלון ירק אנשון מתקנתיה. שכחו מלתקנו מעשר עני ובא גמליאל זוגא ותיקן להם מתוך האלפס שבשלו ונתן לעניים. ומייתי ראיה דלפעמים אירע כך ולפיכך נאמנים על דבר מועט:
א''ר מנא מנה ארבע ליטרין. כצ''ל וכן הוא בכתובות פ''ה בהלכה י'.
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר וְכֵן לְעֵירוּב. אָמַר רִבִּי חִינְנָא הָדָא דְתֵימַר בְּיַיִן אֲבָל בְּשֶׁמֶן מְעָֽרְבִין בּוֹ מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. תַּנִּי מְעָֽרְבִין בְּחוֹמֶץ מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. תַּנִּי מְעָֽרְבִין בְּשֶׁמֶן מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. רִבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק כְּדֵי לִטְבּוֹל בְּיֶרֶק הַנֶּאֱגַד שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. רִבִּי יִצְחָק עֲטוֹשָׁיָא אָמַר קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם דּבֵי רִבִּי יַנַּאי אֲפוּנִין חַייִן מְעָֽרְבִין בָּהֶן מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. לְמִי נִצְרְכָה לְרִבִּי מֵאִיר שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְהֵן מַסְרִיחִין אֶת הַפֶּה אֶין מְעָֽרְבִין בָּהֶן. דָּג מְלִיחַ מְעָֽרְבִין בּוֹ. בָּשָׂר מְלִיחַ מְעָֽרְבִין בּוֹ. בָּשָׂר חַי דְּתַנֵּינָן הַבַּבְלִייִם אוֹכְלִים אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא חַי מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתָּן מְקוּלקֶלֶת. רִבִּי יוּדָן בְּעִי הָדָא כלקירא הוּא וְאִילֵּין כּוּתָאֵי אָֽכְלֵי מִינָהּ חַייָה הִיא מְעָֽרְבִין בָּהּ. שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת בְּשֵׁם רַב פְּעָפוּעִין וְגֻדְגָּנִיּוֹת וַחֲלוּגְלוּגוֹת מְעָֽרְבִין בָּהֶן. בְּעוּן קוֹמֵי הֵיידָן וִינּוּן אָמַר לוֹן קַקּוּלֵי וְהִנְדְּקִיקֵי וּפַרְפָּחִינֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
אפונין חיין. שלפעמים דרך לאכלן חיין:
למי נצרכה לר''מ. דברי ר''מ שנויין בתוספתא שם ארשב''א פעם אחת היינו יושבין לפני ר''מ בערדסקיס ואמר אחד עירבתי בבצלים והושיבו ר''מ בד''א. שאסור לו לצאת ולזוז מד' אמותיו לפי שאינו עירוב דקסבר ר''מ אין מערבין בבצלים מפני שהאוכלן יוצא ריח רע מפיו ואינן בכלל האוכלין שמערבין בהן ולהכי קאמר דלא נצרכה לדבי ר' ינאי לומר שמערבין באפונין חיין אלא לר''מ שלא תאמר הואיל והן מסריחין את הפה כשאוכלן חיין אין מערבין בהן כדרך שאין מערבין בבצלים קמ''ל דבהני אף ר''מ מודה בהו דמ''מ מזון איקרו:
בשר חי. נמי מערבין בו כהא דתנינן בפ' שתי הלחם חל יוה''כ להיות ע''ש שעיר של יו''כ והוא של מוסף שנאכל לכהנים נאכל לערב ואע''פ שאין יכולין לבשלו בשבת ולא ביה''כ הבבליים אוכלים איתו כשהוא חי מפני שדעתן מקולקלת והתם גריס מפני שדעתן יפה שאינם קצים לאכול הבשר כשהוא חי ומיהת אשכחן דאיכא דאכלי חי ולפיכך מערבין בו.
הדא בלקירא. מין עשב והוא איבלא דדנא. בריש פ''ז דבכורות הבליון והלפתן:
כך היא גי' הערוך: ואין דרכו להאכל חי ולפיכך בעי הואיל דאמרת מערבין בבשר חי מכיון דאיכא דאכלו חי וא''כ הדא אובלא דדנא כיון דהאלין כותאי אכלין חיה מינה יהא מותר נערב בה.
פעפועין וכו'. כדמפרש ואזיל.
היידון אינון. מה הם.
קקולי בל' ארמי לפעפיעין. והנדקוקי לגודגדניות ופרפחיניה לחלגלוגות:
הדא דתימר ביין. שיעורו לעירוב בחצי לוג כשיעורו במעשר עני.
אבל בשמן צריך שיהא בו כדי לאכול מזון שתי סעודות וכדתני בתוספתא דעירובין פ''ו מערבין בחומץ וכו' והכי תני התם היין כדי לשתות בו מזון ב' סעודות והשמן כדי לוכל בו מזון ב' סעודות והחומץ כדי לטבל בו מזון ב' סעודות וחצי לוג יין היינו כדי לשתות בו מזון ב' סעודות רביעית לכל סעודה:
וכן לעירוב. כל אלו השיעורין מערבין בהן כפי שמנו חכמים לשיעור מעשר עני בכולן.
משנה: מִידָּה זוּ אֲמוּרָה בְּכֹהֲנִים וּבִלְוִיִּם וּבְיִשְׂרָאֵל הָיָה מַצִּיל נוֹתֵן מֶחֱצָה וְנוֹטֵל מֶחֱצָה. הָיָה מְמוּעָט נוֹתֵן לִפְנֵיהֶן וְהֶן מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' מדה זו. השיעור שאמרנו אין פוחתין לעני:
אמורה בכהנים ובלוים ובישראל. כל אחד מהם שיש לו מעשר עני לחלק בגורן לא יפחית מזה השיעור:
מתני' אין פוחתין לעניים בגורן. כשמחלקין מעשר עני בגורן אין נותנין לכל עני ועני פחות משיעור זה דכתיב ואכלו בשעריך ושבעו תן לו כדי שבעו:
גרוגרות. תאנים יבשים ולאחר שנדרסים בעיגול קרוין דבילה ושוב אין נמכרין במדה אלא במשקל להכי תני מנה ומנה הוא משקל מאה דינרין והדינר משקל ששה מעים ומשקל המעה ט''ז גרגרי שעורה בינונית:
פרס. חצי מנה והלכה כת''ק ובשאר כל הפירות כאבא שאול ולא נאמרו דברים הללו אלא למחלק מעשר עני בגורן אבל המחלק מעשר עני בתוך ביתו מחלק כפי רצונו ולא נתנו בו חכמי' שיעור והכי תנינן בתוספתא פ''ד:
כוסמין. חטה מדברית ומחמשת המינין הוא:
הלכה: רִבִּי יוֹנָה פּוֹתֵר מַתְנִיתָא בְּיוֹתֵר מִכְּשֵׁיעוּר הָיָה מַצִּיל נוֹטֵל מֶחֱצָה וְנוֹתֵן מֶחֱצָה אֲבָל בִּכְשֵׁיעוּר הוּא נוֹתֵן לִפְנֵיהֶן וְהֶן מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן. רִבִּי חִזְקִיָּה פּוֹתֵר מַתְנִיתָא בִּכְשֵׁיעוּר בִּיקֵּשׁ לְהַצִּיל נוֹטֵל מֶחֱצָה וְנוֹתֵן מֶחֱצָה שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁנּוֹטֵל מֶחֱצָה וְנוֹתֵן מֶחֱצָה נַעֲשֶׂה דָּבָר מוּעָט הוּא נוֹתֵן לִפְנֵיהֶן וְהֶן מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
היה מציל. היה רוצה להציל מהמעשר עני קודם שיחלק כדי ליתן לקרובו עני:
נוטל מחצה ונותן מחצה. יש לו רשות ליטול המחצה ולהצניע בשביל קרובו העני ונותן מחצה הנשאר לשאר עניים כפי השיעור הנזכר במתני' דלעיל:
היה לו דבר מועט. מילתא באנפי נפשה היא. שאם העניים מרובין הן ואין לו ליתן לכאו''א כפי שיעור האמור שהמעשר עני שלו הוא דבר מועט לפי אותן העניים נותן את הכל לפניהם והן מחלקין ביניהן.
גמ' ר' יונה פתר מתני'. להא דקתני היה מציל נוטל מחצה פתר לה דמיירי שהיה לו מעשר עני הרבה ביותר מכשיעור לפי העניים דשכיחי שם לבוא אל הגורן דבהא הוא דהתירו להיות מציל מחצה לקרוביו העניים ונותן מחצה הנשאר ויש בה עוד כשיעור לחלק לכאו''א להעניי' אחרים כדפרישית במתני':
אבל בכשיעור. שאין לו אלא כשיעור לחלק להעניים דשכיחי בזה לא התירו להיות מציל לקרוביו אלא הוא נותן לפניהם לכל העניים:
והן מחלקין ביניהן. כלומר דניתן חלק לכאו''א כשיעור שאמרו והאי מחלקין ביניהן לאו דוקא היא אלא איידי דקתני הכי באידך מ''ד נקט נמי הכא בהאי לישנא דכשיש כשיעור מחלק הוא בעצמו לכאו''א ואגב שיטפא דלקמן היא והשתא לפי האי פתרא מתפרשא סיפא דמתני' למילתא באנפי נפשה כדפרישי' במתני':
ר' חזקיה פתר מתניתא בכשיעור. ולדידיה סיפא דמתני' היה לו דבר מועט אהיה מציל קאי וה''ק שאם בקש להציל ואע''פ שאין כאן אלא כשיעור לכל העניים דשכיחי לבא אפ''ה יש לו רשות להציל קודם שיבואו ונוטל מחצה להצניע לקרוביו ונותן מחצה להאחרים ואם שמתוך כך שנטל מחצה נעשה בהמחצה הנשאר דבר מועט שאין בו כשיעור ליתן לכאו''א הוא נותן לפניהם והן מחלקין בעצמן ביניהן דהואיל ואין יכול לקיים השיעור שאמרו חכמים אינו יכול לחלק להם אלא הן מחלקין ביניהן בשוה.
גמ' תני. בברייתא:
כולה תבלין. כולה היא עוכלא הנזכרת בכל מקום.
אמר להן אהן צרדא סמך הדא ברתא. ברתא כמו ברדא באותיות המתחלפין והן מיני עופות כדאמרי' בא''ט דף ס''ב צרדא שרי ברדא אסיר וסימנך בר מיניה וכלומר שהשיב לו להן אהן וכו' ה''ז דומה למסורת העופות שנמסר לחכמים בקבלה דוגמא לאהן צרדא שהוא סמוך ודומה להדא ברדא ואפי' כן זה מותר וזה אסור שכך קבלו חכמים וה''נ כן שכך קבלו חכמים לשיעורין אלו ואין לך לשאול מנין להם:
והוא אמר טעמין. ר' אלי היה אומר טעמים לאלו השעורין ור' חנניה היה סותר הכל:
לא בלן. כמו בהלין ולישנא קלילא היא כדרך הש''ס הזה כלומר לא באלו הדברים לסתור הטעמים אלא מיבני לבנות ולקיים אותן דאף בטעם כל דהו סגי שהרי שיעורין אלו נמסרו לחכמי' כך:
תַּנַּי הַמְסַבְּבִים עַל הַפְּתָחִים אֵין נִזְקָקִין לָהֶן לְכָל דָּבָר. אָמַר רִבִּי יוֹנָה וּבִלְבַד דְּלֹא יִפְחוֹת לֵיהּ מִן אגרון דִּילֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
תני. בתוספתא פ''ד.
אין נזקקין להן לכל דבר. לא לחילוק מעשר עני ולא להא דתנן לקמן אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום וכו' שהרי מסבבין על הפתחים ומקבלין מכאו''א.
ובלחוד דלא יפחות ליה מן ארגדון שלו. ובלבד שלא יפחתו לזה העני מן הרגליות שלו כפי אשר מורגל כדדרשינן מדי מחסורו אשר יחסר לו:
גמ' אלין דבית אסי בשלון ירק אנשון מתקנתיה. שכחו מלתקנו מעשר עני ובא גמליאל זוגא ותיקן להם מתוך האלפס שבשלו ונתן לעניים. ומייתי ראיה דלפעמים אירע כך ולפיכך נאמנים על דבר מועט:
א''ר מנא מנה ארבע ליטרין. כצ''ל וכן הוא בכתובות פ''ה בהלכה י'.
הָכָא אַתְּ אֲמַר אֵין פּוֹחֲתִין לָעֲנִייִם בַּגּוֹרֶן. וְכָא אַתְּ אֲמַר אֵין פּוֹחֲתִין לְעָנִי הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם 36b לְמָקוֹם. רַב הוּנָא אָמַר צֵא מֵהֶן שְׁלִישׁ לִיצִיאָה. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן מַפִּיק לְאִילֵּין נַחְתּוֹמָיָא כְּהָדָא דְּרַב הוּנָא וּבִלְחוּד כְּהָדֵין שֵׁיעוּרָא.
Pnei Moshe (non traduit)
עבד. עשה א' משני אחים שהיו שניהם ראוים לכך ולא עשה להשני ונכנס לפני הצבור ואמר להם לא מפני שנמצא לפלוני לאח השני איזה דבר עבירה שלא עשיתי גם אותו לפרנס אלא מפני שאין מעמידין ב' אחים פרנסין לפי שהן נחשבין כא' ולא יהי' עם השלישי כ''א שנים ואנן ג' בעינן:
גמ' הכא את אמר אין פוחתין לעניים בגורן. מחצי קב:
הכא את אמר וכו'. מה שכתוב כאן בספרי הדפוס לא שייך עד לבתר מתני' דלקמן:
והכא את אמר אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון ואם דחד שיעורא הוא דככר בפונדיון הוא חצי קב אמאי שני התנא הכא בלישנא מהאי מתני' דלעיל:
צא מהן שליש ליציאה. כלומר ודאי חד שיעורא היא לפי ערך התבואה הנמכרת בשוק אלא שבככר הרי צריך לנכות השליש והיא רובע הקב שהוא שליש מלבר לחצי הקב וזהו כדי להוציא לשכר הטחינה והאפייה והלכך קתני הכא ככר בפונדיון לפי שזה הככר הנקח מן החנווני אינו אלא רובע הקב וכדפרישית במתני':
ר' יוסי בר בון מפקד לאילן נחתומייא. שיעשה הככר כהדא דרב הונא ובלבד שלא יפחתו אותו מרובע הקב אם התבואה נמכרת בשוק ד' סאין בסלע:
ראו אותו יוצא מן העיר. ונכנס ליה. משום דבמתני' קתני העובר ממקום למקום ומבעיא ליה אם הן ראו להעני שיצא מן העיר אחר שקיבל מה שנתנו לו וחזר ונכנס אם צריך לחזור וליתן לו דהוי כעובר ממקום למקום או לא:
הנותן נותן. כלומר מי שנותן אין צריך לחוש אם זה העני הוא שכבר לקח את שלו או אחר הוא אבל זה העני שחוזר ולוקח יחוש לעצמו שהוא גוזל לעניים אחרים:
רִבִּי בָּא בַר בָּא בַּר מָמָל בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי לָא רָאוּ אוֹתוֹ יוֹצֵא מִן הָעִיר וְנִכְנַס לֵיהּ אָמַר לֵיהּ הַנּוֹתֵן נוֹתֵן וְהַלּוֹקֵחַ יָחוּשׁ לְעַצְמוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
הוה מטעין לון. היה מטעים ומלמד אותם ד''ת לומר שכל שררה שניתנה מזכות התורה ניתנה כמ''ש בי מלכים וגו' בי שרים ישורו ונדיבים כל שפטי ארץ וכדפירש ר' חייא בר בא מקום ארכונין שזכות התורה מקום הדיינין וכל השררות וכן תרגומו מטול דוכרני מתדורכין וסרכי וכולהון דייני דתריצותא:
זכה להימנות עם גדולי הדור. שנמנו שם יוחנן בן פינחס וכו' פתחיה זה מרדכי וכו' אתם וכו' לכ''ש שיהיה לכם זכות גדול:
לכפרה. שם מקום והיה רוצה להקים להם פרנסים שישגיחו על עסקי צבור ולא היה שם מי שיקבל עליו להתמנות עליהם ונכנס ואמר להם שנינו בפ''ה דשקלים בן בבי היה ממונה על הפקיע והן הפתילות של המנורה ושל בית השואבה וגרסי' התם נמי להא:
משנה: אֵין פּוֹחֲתִין לְעָנִי הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם מִכִּכָּר בְּפוֹנְדִּיּוֹן מֵאַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע. לָן נוֹתְנִין לוֹ פַּרְנָסַת לִינָּה. שָׁבַת נוֹתְנִין לוֹ מָזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לֹא יִטּוֹל מִן הַתַּמְחוּי. מָזוֹן אַרְבַע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת לֹא יִטּוֹל מִן הַקּוּפָּה. וְהַקּוּפָּה נִגְבֵּית בִּשְׁנַיִם וּמִתְחַלֶּקֶת בִּשְׁלֹשָׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
ומתחלקת בג'. לפי שהיא כדיני ממונות ודיני ממונות בג':
מתני' מככר בפונדיון מד' סאין בסלע. כשהחטים נמכרים ארבעה סאים לסלע וד' סאין הן כ''ד קבין שכל סאה היא ששה קבין והסלע היא ד' דינרין והדינר שש מעה והמעה שני פונדיון נמצא כ''ד קבין לכ''ד מעין והרי הככר הנמכר בפונדיון הוא חצי קב שהפונדיון חצי מעה אלא מפני שהחנווני רוצה להשתכר ליציאת הטחינה והאפייה אי אפשר שימכור הככר שהוא חצי הקב בפונדיון שהוא לפי הערך שמוכרים התבואה בשוק ד' סאים בסלע ולפיכך לא יהא ככר הנמכר בפונדיון אלא רובע הקב בלבד וכשמחלקין תבואה לעני בגורן ועליו לטחון ולאפות אין פוחתין מחצי קב אבל כשנותנין לו ככר אפוי לא יהיה אלא רובע הקב שהוא ששה בצים:
פרנסת לינה. מטה וכרים וכסתות:
שבת. שם נותנין לו מזון ג' סעודות שחייב אדם לאכול בשבת:
לא יטול מן התמחוי. לפי שהתמחוי מתחלק בכל יום כדקאמר בגמרא שהגבאים מחזירים על פתחי בעלי הבתים בכל יום ולוקחים מהם תבשיל לצורך העניים והכלי שמשימים בו את התבשיל נקרא תמחוי:
מזון י''ד סעודות לא יטול מן הקופה. לפי שהקופה מתחלקת מע''ש לע''ש:
והקופה נגבית בשנים. לפי שממשכנים על הצדקה ואין עושין שררה על הצבור בממון פחות משנים:
הלכה: תַּמְחוּי בְּכָל יוֹם קוּפָּה מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת. תַּמְחוּי לְכָל אָדָם. קוּפָּה אֵינָהּ אֶלָּא לְאַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר בִּלְבָד.
Pnei Moshe (non traduit)
תמחוי לכל אדם. לעניי עולם:
תמחוי בכל יום. נגבה ומתחלק לערב לפיכך מי שיש לו מזון ב' סעודות לא יטול מן התמחוי וקופה נגבית ומתחלקת מע''ש לע''ש ומי שיש לו מזון י''ד סעודות שדי הוא לו עד ע''ש הבא לא יטול מן הקופה ותוספתא היא בפ''ד:
רִבִּי חוּנָא אָמַר תַּמְחוּי בִשְׁלֹשָׁה שֶׁהוּא עַל אָתָר. רִבִּי חֶלְבּוֹ בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא אֵין מַעֲמִידִין פַּרְנָסִין פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה. אִיתָא חָמֵי דִּינֵי מְמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה דִּינֵי נְפָשׁוֹת לֹא כָּל שֶׁכֵּן. וְיִהְיוּ עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. עַד דְּהוּא מַצְמִית לוֹן הוּא מִסְכֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
עד דהוא מצמית לון הוא מסכן. אם יהיו כל כך עד שהוא מאסף את כולם מי שהוא צריך להם יכול להסתכן ולהפסיד בין כך ולפיכך לא תקנו אלא שלשה שבקל יכול הוא לאסוף אותם:
ויהיו עשרים ושלשה לדבריך דהא ד''נ בכ''ג:
אין מעמידין פרנסין. על כל צרכי צבור פחות מג' כדמפרש טעמא שלמדין מד''מ שאני רואה שהן בג' דיני נפשות לא כ''ש שהפרנסים מעיינין על כל דבר ואף שהוא נוגע לכעין דיני נפשות:
תמחוי בג'. נגבית לפי שהוא על אתר מיד שנגבה הוא מתחלק וכיון דאינו מתחלק אלא בג' נגבה ג''כ בג':
רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֵין מַעֲמִידִין שְׁנֵי אַחִים פַּרְנָסִים. רִבִּי יוֹסֵי עֲבַר חַד מִן תְּרִין אַחִין. עָאַל וְאָמַר קוֹמֵיהוֹן לֹא נִמְצָא לְאִישׁ פְּלוֹנִי דְּבַר עֲבֵירָה אֶלָּא שֶׁאֵין מַעֲמִידִין שְׁנֵי אַחִים פַּרְנָסִים.
Pnei Moshe (non traduit)
עבד. עשה א' משני אחים שהיו שניהם ראוים לכך ולא עשה להשני ונכנס לפני הצבור ואמר להם לא מפני שנמצא לפלוני לאח השני איזה דבר עבירה שלא עשיתי גם אותו לפרנס אלא מפני שאין מעמידין ב' אחים פרנסין לפי שהן נחשבין כא' ולא יהי' עם השלישי כ''א שנים ואנן ג' בעינן:
גמ' הכא את אמר אין פוחתין לעניים בגורן. מחצי קב:
הכא את אמר וכו'. מה שכתוב כאן בספרי הדפוס לא שייך עד לבתר מתני' דלקמן:
והכא את אמר אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון ואם דחד שיעורא הוא דככר בפונדיון הוא חצי קב אמאי שני התנא הכא בלישנא מהאי מתני' דלעיל:
צא מהן שליש ליציאה. כלומר ודאי חד שיעורא היא לפי ערך התבואה הנמכרת בשוק אלא שבככר הרי צריך לנכות השליש והיא רובע הקב שהוא שליש מלבר לחצי הקב וזהו כדי להוציא לשכר הטחינה והאפייה והלכך קתני הכא ככר בפונדיון לפי שזה הככר הנקח מן החנווני אינו אלא רובע הקב וכדפרישית במתני':
ר' יוסי בר בון מפקד לאילן נחתומייא. שיעשה הככר כהדא דרב הונא ובלבד שלא יפחתו אותו מרובע הקב אם התבואה נמכרת בשוק ד' סאין בסלע:
ראו אותו יוצא מן העיר. ונכנס ליה. משום דבמתני' קתני העובר ממקום למקום ומבעיא ליה אם הן ראו להעני שיצא מן העיר אחר שקיבל מה שנתנו לו וחזר ונכנס אם צריך לחזור וליתן לו דהוי כעובר ממקום למקום או לא:
הנותן נותן. כלומר מי שנותן אין צריך לחוש אם זה העני הוא שכבר לקח את שלו או אחר הוא אבל זה העני שחוזר ולוקח יחוש לעצמו שהוא גוזל לעניים אחרים:
רִבִּי יוֹסֵי עָאַל לְכֻפְרָא בְּעָא מוּקְמָא לוֹן פַּרְנָסִין וְלָא קַבְּלִין עֲלֵיהוֹן. עָאַל וְאָמַר קוֹמֵיהוֹן בֶּן בָּבָי עַל הַפְּקִיעַ. וּמַה אִם זֶה שֶׁנִּתְמַנֶּה עַל הַפְּתִילָה זָכָה לְהִימָּנוֹת עִם גְּדוֹלֵי הַדּוֹר. אַתֶּם שֶׁאַתֶּם מִתְמַנִּין עַל חַיֵּי נְפָשׁוֹת לֹא כָּל שֶׁכֵּן. רִבִּי חַגַּיי כַּד הֲוָה מֵקִים פַּרְנָסִין הֲוָה מַטְעִין לוֹן אוֹרָֽיְתָא לוֹמַר שֶׁכָּל שְׂרָרָה שֶׁנִּיתְּנָה מִתּוֹרָה נִיתְּנָה. בִּי מְלָכִים יִמְלוֹכוּ. בִּי שָׂרִים יְשׂוּרוּ. רִבִּי חִייָא בַּר בָּא מֵקִים אַרְכוֹנִין.
Pnei Moshe (non traduit)
הוה מטעין לון. היה מטעים ומלמד אותם ד''ת לומר שכל שררה שניתנה מזכות התורה ניתנה כמ''ש בי מלכים וגו' בי שרים ישורו ונדיבים כל שפטי ארץ וכדפירש ר' חייא בר בא מקום ארכונין שזכות התורה מקום הדיינין וכל השררות וכן תרגומו מטול דוכרני מתדורכין וסרכי וכולהון דייני דתריצותא:
זכה להימנות עם גדולי הדור. שנמנו שם יוחנן בן פינחס וכו' פתחיה זה מרדכי וכו' אתם וכו' לכ''ש שיהיה לכם זכות גדול:
לכפרה. שם מקום והיה רוצה להקים להם פרנסים שישגיחו על עסקי צבור ולא היה שם מי שיקבל עליו להתמנות עליהם ונכנס ואמר להם שנינו בפ''ה דשקלים בן בבי היה ממונה על הפקיע והן הפתילות של המנורה ושל בית השואבה וגרסי' התם נמי להא:
רִבִי לִיעֶזֶר הֲוָה פַּרְנָס. חַד זְמָן נְחִית לְבֵייתֵיהּ אֲמַר לוֹן מַאי עֲבִידְתּוּן אֲמַר לֵיהּ אֲתַא חַד סִיעָא וְאָֽכְלוּן וְשָׁתוּן וּצְלוּן עֲלָךְ. אֲמַר לוֹן לֵיכָּא אֲגָר טָב. נְחַת זְמָן תִּנְייָן אֲמַר לוֹן מַאי עֲבִידְתּוּן אָֽמְרוּ לֵיהּ אֲתַא חַד סִיעָא חוֹרִי וְאָֽכְלוּן וְשָׁתוּן וְאַקְלוּנָךְ. אֲמַר לוֹן כְּדוֹן אִיכָּא אֲגָר טָב.
Pnei Moshe (non traduit)
מאי עבידתון. מה היה המעשה בשעה שלא הייתי בבית ואמרו לו באה חבורה אחת של אנשים ואכלו ושתו והתפללו עליך ואמר להם אין כאן שכר טוב אצלי ובפעם אחרת שאמרו לו באה חבורה אחת ולאחר שאכלו ושתו קללוך וביזו אותך והשיב להם הרי עכשיו יש לי שכר טוב וזה ללמד שאל יקפיד הפרנס והגבאי אם יתבזה ע''י כך מאיזה בני אדם כי אדרבה זהו לו לנחת ויקבל שכר הטוב בשביל כך ולהכי מייתי נמי עובדא דר''ע שלא היה רוצה לקבל ההתמנות עד שיתיעץ עם אשתו וב''ב והלכו אחריו לשמוע מה יאמרו ושמעו קול באמרו לו תקבל על עצמך על מנת שיקללוך וע''מ שיבזוך ואל תקפיד:
רִבִי עֲקִיבָה בְּעוּן מִמְנִיתֵיהּ פַּרְנָס. אֲמַר לוֹן נִמְלָךְ גַּו בֵּיתֵיהּ הָֽלְכוּן בַּתְרֵיהּ שָֽׁמְעוּן דְּיֵימַר עַל מְנָת מִתְקַּל עַל מְנָת מִבְזָייָא.
רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא אָמַר אִיתְפַּלְּגוּן רַב וְרִבִּי יוֹחָנָן חַד אָמַר מְדַקְדְּקִין בִּכְסוּת וְאֵין מְדַקְדְּקִין בְּחַיֵּי נְפָשׁוֹת. וְחָרָנָה אָמַר אַף בִּכְסוּת אֵין מְדַקְדְּקִין מִפְּנֵי בְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל מָאן דְּאָמַר אַף בִּכְסוּת אֵין מְדַקְדְּקִין פָּתַר לֵיהּ לְפִי כְבוֹדוֹ. וְתַנִּי כֵן בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמָן שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ. אֶבָל בִּזְמָן שֶׁמַּכִּירִין אוֹתוֹ אַף מְכַסִּין אוֹתוֹ וְהַכֹּל לְפִי כְבוֹדוֹ. וְהָתַנִּי לִמְזוֹנוֹת שְׁלֹשִׁים יוֹם. לִכְסוּת שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. פָּתַר לָהּ לִיתֵּן . וְהָתַנִּי לִמְזוֹנוֹת שְׁלֹשִׁים יוֹם לְפִיסִּין וְלִצְדָּקוֹת שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הָא קַדְמִייָתָא לִיטּוֹל. עוֹד הִיא לִיתֵּן. מַהוּ לְפִיסִּין וְלִצְדָּקוֹת שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בִּשְׂכַר סוֹפְרִים וּמַשְׁנִים.
Pnei Moshe (non traduit)
מדקדקין בכסות. אם בא עני ערום ומבקש כסות מדקדקין אחריו ובודקין אותו אם אינו רמאי:
אבל אין מדקדקין במזונות. שהוא חיי נפשות ונותנין לו מיד:
ואידך אמר אף לכסות אין מדקדקין. שלא יתבזה ויתגלה בריתי וזהו כבודו של אברהם אבינו:
מתניתא. ברייתא דלקמן פליגא על מ''ד אף בכסות אין מדקדקין דתנינן בתוספתא שם על מתני' אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום וכו' בד''א בזמן שאן מכירין אותו. דאז אין נותנין לו אלא מזונות אבל בזמן שמכירין אותו אף מכסין אותו אלמא דלכסות בעינן שיהו מכירין אותו:
פתר לה. האי מ''ד לפי כבודו לכסותו בעינן שיהו מכירין אותו אבל לכסות בעלמא שלא יהא ערום מכסין אותו ואפי' אין מכירין אותו:
ותני כן. ותניא בברייתא אחריתא דגריס בהדיא כן בד''א וכו'. אף מכסין אותו והכל לפי כבודו ובהא הוא דבעינן מכירין אותו:
והתני. בתוספתא שם:
למזונות ל' יום ולכסות ו' חדשים. וקס''ד דליטול מזונות וכסות קאמר אלמא דבעינן שיהא כ''כ זמן עד שיכירו אותו וקשיא למ''ד אין מדקדקין לכסות.
פתר לה ליתן. כצ''ל וכדמוכח מדלקמן כלומר לא לענין ליטול מיירי אלא שיהא כאנשי העיר ליתן לעניים מזונות וכסות ואם שהה בעיר ל' יום צריך ליתן למזונות ואם ששה חדשים צריך ליתן לכסות:
והתני'. בברייתא אחריתא:
לפסין. לפסי העיר שעושין לה פסין סביבותיה לחזק אותה:
ולצדקות. לכופו ליתן לעניים י''ב חודש ומדהאי ברייתא ליתן מיירי ש''מ הא ברייתא קדמייתא ליטול מיירי דאלת''ה קשיא דקתני הכא יב''ח והתם קתני ששה חדשים:
עוד היא ליתן. לעולם כדשנינן דברייתא קמייתא ג''כ בליתן מיירי ודקשיא לך הא דקתני הכא וצדקות י''ב חודש מי סברת דלצדקות דקאמר לצדקה לעניים הוא לא היא אלא מהו צדקות דקתני הכא לפסין ולצדקות י''ב חודש היינו בשכר סופרים ומשנים שהן מלמדי תינוקות המתפרנסים מן הצבור דבהא עד שישהא שם י''ב חודש ואז צריך ליתן לזה ככל אנשי העיר וברייתא קמייתא ליתן לכסות בו' חדשים סגי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source